מפגש המשפחה - 7.5.2005

לאחר חודשים של הכנות ותכנונים התייצבו קרוב ל- 250 בני משפחה (כולל הקטנטנים) למפגש המשפחה במעיין צבי. היה נפלא להווכח שערך המשפחה עדין נתפס כערך שחשוב לטפח ולהוקיר.

חשוב היה לנו שהמפגש יצור הזדמנויות למגע גם בין בני משפחה שאינם מכירים זה את זה. כל הפעילויות היו אמצעי כדי להשיג את המטרה - יצירת הכרויות חדשות ורענון הכרויות קודמות.

ברחבת הכניסה לאולם תלינו תמונות של בני הדור השני והשלישי (ילדיו ונכדיו של אריה לייב סמסונוב) שרק בודדים מהם נמצאים עמנו (עד מאה כעשרים).

את המפגש פתחנו בדברי ברכה ומיד לאחר מכן, כדי לשבור את הקרח ולחמם את האווירה, המשכנו בשירה בליווי אקורדיון. כדי ליצור הרגשת שייכות של היחיד אל כלל הקבוצה, במקרה שלנו אל המשפחה, חיברתי את המנון משפחת סמסונוב , לחן ומילים, אותו השמיעה לראשונה תלמידתי , ליאור וינטראוב מחדרה. כולם התבקשו להצטרף ללימוד ההמנון, גם אם הם זייפנים מדופלמים, שהרי השירה היא רק עוד אמצעי להגביר את הרגשת ה-"ביחד".

חמישה מתוך ששת בניו של אריה לייב סמסונוב, מייסד השושלת בארץ, הקימו משפחות. המשפחות הוצגו במפגש לפי בית האח אליו משתייכים : נחום, זלמן, אהרון, יעקב ויצחק.( האח יוסף לא הקים משפחה). הכנתי אילן יוחסין רב – שכבתי לכל בית אח, כאשר כל דור הופיע בצבע אחר. דור האחים בצהוב, ילדיהם בתכלת, נכדיהם באדום, ניניהם בירוק, הדור השישי במדבקות לבנות והדור השביעי במדבקות עגולות מוזהבות. תמונתם של אריה לייב ומלכה סמסונוב ניצבו בראש אילן היוחסין.

המבצע הקשה ביותר היה לגרום לאנשים לקום ממקומותיהם ולקחת חלק בריקוד הרונדו. מבחינתי זו הייתה המשימה החשובה שתביא למגע בין בני משפחה "זרים". מאחר וכל מספר שניות מתחלף בן הזוג הרי שבמהלך כל הריקוד יוצא לכל אחד לאחוז בידם של לפחות שלושים אחוז מהרוקדים. הרחבה נשארה מיותמת במשך דקותיים אך אני לא וויתרתי! מבחינתי פה נמדדה הצלחת "חזוני" להביא לאינטרקציה בין משתתפי הכנס. התעקשתי והשגתי את מבוקשי, ואיזו שמחה זו הייתה! בתחילה הבלגן אמנם היה רב, אך אט אט גם בעלי שתי הרגליים השמאליות ונטולי חוש הקצב הפנימו את הוראות הביצוע, והכיף היה גדול. ליבי התרחב לראות את החיוך השפוך על פני הרוקדים ולשמוע את קול צחוקם .

שתי בנות משפחה צעירות לקחו חלק במחווה לנשים הבוגרות של המשפחה. המחווה הראשון היה לכבודה של פנינה קנדריק סמסונוב. פנינה הייתה מורה למחול ובלט וכוראוגרפית מוכשרת במשך ארבעים שנה. מאות בנים ובנות היו תלמידיה ועמם הופיעה באין ספור מופעים בחדרה ומחוצה לה. הגר הגר גרלר- רימר- בירנבאום- בן צבי- סמסונוב , בת השש, הינה תלמידתי המוכשרת לבלט. בחרתי בה להופיע בקטע ריקוד לכבודה של פנינה, אותו היא בצעה בחן רב. גונב לאוזני, שהסבא, גרשון רימר, הזיל דמעה מהתרגשות. המחווה השני היה לכבודה של רמה סמסונוב. רמה הייתה זמרת מוערכת ומפורסמת בשנותיה הצעירות יותר, והיא שכתבה גם את מילות השיר "טוליק". השיר הושר בפי שירה מנור בת השמונה, ללא לווי מוסיקלי. קולה נשמע כה אמיתי, ילדותי (במובן הטהור של המילה), נטול כל מניירות, שכל תוספת הייתה גורעת מקסמו. רצינו לכבד במחווה גם את מוני סמסונוב שהיה נגן כינור בתזמורת של חיפה. לצערי לא מצאנו אף בן משפחה צעיר שמנגן בכינור. אמנם בנו ,אמיר, הולך בעקבות האב, אך המחווה היה של ילדים צעירים לבוגרי המשפחה.

ריבית ניר העלתה זיכרונות מן הכתוב על בית זלמן, כפי שנחרתו בזכרונה. דבריה יובאו בהמשך.

איתמר לימור בן השתיים עשרה ניגן קטע מוסיקלי על קלרינט בחן ודיוק, כאשר לידו ניצב האב הגאה, אוהד, תומך בדפי התוים.

המון מחשבה הקדשתי לפרק המשימות. הרעיון היה לרכז בני קבוצות גיל זהה סביב שולחן, כשעליהם לשתף פעולה בכתיבת קטע לפי נושא שנבחר עבורם. גם פה הכוונה הייתה ליצור הכרויות ואינטרקציה בין בני גיל זהה. לצערי, ההצלחה הייתה חלקית. בעקר בגלל שהשעה התאחרה ואנשים החלו לעזוב את המקום. בשל כמות המאחרים להגיע למפגש, התחלנו את האירוע באיחור של יותר משעה, דבר שגרם לפרק המשימות לחול בשעה מאוחרת מן המתוכנן. נאלצנו לאחד בין מספר קבוצות כדי ליצור נפח סביר בכל קבוצה. גם פה שיתוף הפעולה לא היה מלא, אך הפעם נאלצתי להשלים עם העובדות, שלא כמו ברונדו.

כאן גם המקום להתנצל בפני אילו ששמם נשמט מרשימת הנקראים למשימה. (אם כי בקשתי מכל הנמנים עם קבוצת הגיל הנידונה להתייצב למשימה) עידו בן יהודה ושולמית הלחמי, איפה היוזמה! אם פסחתי על שמות נוספים, עמכם הסליחה.

תוכן המשימות שהושלמו יובא בהמשך.

את האירוע חתמו שתי עלמות חן, דורין כהן וחברתה ללהקת הדודאים, ענת הלפרין, שהפליאו בריקוד ים תיכוני מלבב מלא קצב ושמחה. אכן סיום הולם לאירוע שגרם להרבה התרגשות ואושר בקרב בני משפחה רבים.



המשימות

המשימה הראשונה הייתה לבני 16-13. הם נתבקשו לכתוב דו-שיח המשלב ביטויי סלנג עכשוויים. להלן היצירה:

-מה המצב אחי?

-הכל פצצתי אחותי.

-וולה תותח.

-רק אל תסחפי!

-מה הפוזה?

-נשמה, תורידי מהגובה.

-כפרה, ברשמי אין לי כוח לדבר אתך, כאילו כזה.

-דה, כאילו שלי יש כוח לדבר אליך.

-חטפתי את הג'ננה עליך.

-סבבה אגוזים אז שנינו מסכימים.

-שיו איזה מגניב !

-רסיסים לריסים.

-וואי, אני מזה בבלבלה ! לא שתיתי היום כלום.

-וואלה, האמת שאני לא , כי אני כלי! אני אף פעם לא בבלבלה.

-פצצות לגבות !

-יופי טופי, אחלה בחלה!

- סוף-

אתם הבנתם את זה?


המשימה השניה הייתה לבני 20-17. הם נתבקשו לכתוב הזמנה לביקור שורשים בארץ ליורדים – עולים. לצערי חלק מבני הקבוצה כבר עזבו, כך שאיחדנו את הנותרים עם הקבוצה הבאה.


המשימה השלישית הייתה לבני 27-21. הם נתבקשו לתת כותרות לתמונות שנמסרו לידיהם.

תמונה מס' 1 : "יש לי כלי גדול ואני לא מפחד להשתמש בו ". ( קולה סמסונוב בילדותו.)

תמונה מס' 2 : "שיעור נהיגה ". ( קולה עם אביו עמנואל ליד הדפו-ה-כולבו)

תמונה מס' 3 : "אחים לנשק". (עמנואל בן זלמן סמסונוב עם חבר.)

תמונה מס' 4 : "עבודת כפיים". (עמנואל בחריש.)


המשימה הרביעית הייתה לבני 30-28. הם נתבקשו לנסח מכתב תחת הכותרת:" לא מוכנים לחזור ". הכוונה היא לתגובתו של סבא אריה לייב להצעתו של גיסו –לוביאנוב, ששלח לו כסף ובקשו לשוב לרוסיה, לנוכח הקדחת המשתוללת בחדרה. והרי נוסח המכתב:

1891,

”גיס יקר, לצערי עלי לסרב להצעתך הנדיבה. החיים בפלסטינה מחייכים אלינו למרות הכל: -הביצות הן ספא טבעי. -יתושי האנופוליס מנגנים באוזניינו כמו הקונצ'רטו החמישי לפסנתר של בטהובן. -הפדיון זה כמו סרט מתח מלא אקשן, ואנחנו פה חיים בסרט. -הקדחת מאפשרת לנו להפטר מכמה לא רצויים...

ולכן מן הטעמים שנמנו, אני נאלץ לסרב להצעתך ולהקים בארץ ישראל את ביתי.

הרבה רבוטה לפנינו, ספסיבה ודס ודנייה,

ובשנה הבאה בפלסטינה.

שלך אריה לייב סמסונוב.


המשימה החמישית הייתה לבני 33-31. הם נתבקשו לכתוב דף מיומנו של זוג צעיר בחאן. גרסה אחת מנקודת מבטה של האישה, והשניה- מנקודת מבטו של הגבר.


המשימה השישית הייתה לבני 35-34. הם נתבקשו לכתוב קטע תחת הכותרת: "הו אקליפטוס, אקליפטוס! המיתוס ושברו." כולנו גדלנו על האמונה, ששתילת האקליפטוסים בביצות היא שהביאה לייבושן. כיום כשהידע בתחום רב יותר, מסתבר שאין האקליפטוס מתאים למשימה. הסיבה לכך נעוצה בתכונה שלו להסב את שולי העלים אל השמש כדי להגן על משק המים שלו. כדי לסייע בייבוש הביצות היה עליו לאבד מים בהתאיידות, ולהזדקק למים נוספים אותם היה שואב ממי הביצות. להלן היצירה:

"הו אקליפטוס, אקליפטוס

איך הולכת אותנו שולל!

שורשך בביצות,

צמרתך צמחה אל על,

יחפים ותשושים עמדנו בביצה עד צוואר,

את שתילך הרכים בבהונותינו נטענו,

את מירב חלומותינו ותקוותינו בך תלינו.

אתה חזק, חסון וגאה צמחת,

אך את כל תקוותינו לייבוש הביצות אכזבת!"


המשימה השביעית הייתה לבני 41-36. היה עליהם לנסח מכתב תודה לברון רוטשילד על תרומתו להצלת היישוב בחדרה, תוך עקיצה הומוריסטית בדבר המתנה שקבל עבור ייבוש הביצות. (300 דונם אדמת ביצות עליה ינטע יער אקליפטוס ) קצת רקע:

מעורבותו של הנדיב בגורלה של חדרה החלה ב-1895, כאשר נאות אחר הפצרות לטעת עצי אקליפטוס מסביב לביצות ועל גבול המושבה. כאשר הקדחת לא נבלמה החליטה האסיפה הכללית של המושבה למסור לו במתנה את קרקע הביצות ,(במקום בו נמצא היום יער חדרה) לאחר שהוא יסייע בייבושן. אחרי שנה של שתדלנות אינטנסיבית מצד דר' הלל יפה אצל הנדיב, החליט הוא לייבש את הביצות באמצעות חפירת תעלות ניקוז. העבודה החלה בתנופה, אך נעצרה בשל בעיות תקציביות. ב-1898 שוב נידב הברון סכום גדול כדי לסיים את משימת הייבוש. להלן נוסח המכתב:

" לכב' הברון רוטשילד, פריז,

אין לנו אלא לשלוח לך מכתב זה במטרה להביע את תודתנו למתנה הנפלאה אותה הענקת לישוב הצעיר של חדרה. האדמה הפוריה הניבה אקליפטוס שנותנים צל, ניחוח עדין וצוף לדבורים. ידעת לצפות את העתיד בצורה טובה מאד ושמרת על ריאה ירוקה לעיר חדרה.

החודש לא קבלנו את המענק החודשי, ואנו נאלצים לצאת לעבוד, זאת לראשונה לאחר ששים שנה. אהוד אבנר ואני נבצע כנראה עסקת קומבינציה בקרקע. דרך אגב אנו נהנים עד מאד משתית היין, בציר 1882, תוצר "יקבי ראשון לציון" (שאבותינו גם אותם מכרו). כל זאת אנו עושים תחת עצי האקליפטוס שלך.

בכבוד רב,

צאצאי אריה לייב סמסונוב."


בני ה 48- 42 ובני ה 50 - 49 בקשו להתאחד לקבוצה אחת. משתי המשימות שעמדו לבחירה הם העדיפו לשבת במעגל גדול ולהתוודע זה לזו. בפעם השניה כשנגשתי לראות כיצד מתקדמת מלאכת הכתיבה, מצאתי אותם שקועים בשיחה. בו במקום ויתרתי להם על המשימה, שהרי זו הייתה רק אמצעי ליצירת אינטרקציה ביניהם. מאחר והיא הושגה בלי תמריצים, הרי שהמשימה הייתה מיותרת.

שתי המשימות המיותמות היו:

1. "נסח פרומו לתכנית הדנה בחשיבותה של הנפש לבריאותו וחוסנו של הגוף " נא לתבל בנימה הומוריסטית כדרכם של בני הסמסונוב. מה שמונח בבסיס המשימה הוא המוטו המיוחס לסבא אריה לייב, כפי שמצוטט בספרו של משה סמילנסקי –"חדרה". המוטו של סבא אריה לייב היה :"העצב והיאוש חברים נאמנים הם לקדחת (לחולי) ולמוות. לפיכך הסגולה להתגבר על הקדחת היא השמחה."
2. "נא נסח מכתב תודה לדר' הלל יפה על תרומתו הגדולה לישוב בחדרה." במכתב צריכה להשמע גם התנצלות על כך שלפי גודל תרומתו היה מגיע לו, שבית החולים הנקרא על שמו יהיה בעל מוניטין טוב יותר מזה של בי"ח הלל יפה בחדרה, לפחות בסדר גודל של בי"ח הדסה ירושלים.

-סוף המשימות-