יצחק סמסונוב

בחצר הבית בבת גלים.יצחק עם האשה רשל(יושבת במרכז) הבנים - לולו(לידו) ומוני (יושב בחזית התמונה )והבת פיפי מימינו
בחצר הבית בבת גלים.יצחק עם האשה רשל(יושבת במרכז) הבנים - לולו(לידו) ומוני (יושב בחזית התמונה )והבת פיפי מימינו.

האח הששי יצחק היה בן הזקונים. הוא נשלח ללמודים במקווה ישראל יחד עם אחיו יעקב. האח המפונק לא אהב את תנאי המחיה שם וחזר לחדרה, אך דוקא בן הזקונים היה זה שהתמיד וסיים בהצלחה את לימודיו. לאחר נישואיו לרשל נשלח על ידי האדמיניסטרציה של הברון ללמוד רפואת בהמות בצרפת, שם נולדה גם בתו פיפי. כשסיים בהצלחה את לימודיו שב לחדרה והתגורר בבית שבנה אביו יחד עם משפחת אחיו יעקב. בזמן שלטון הטורקים, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שרת כסרן בצבא הטורקי והתגורר עם משפחתו בדמשק. הוא שמש כמנהל ורופא וטרנרי של אורוות הסוסים והפרדים של הצבא הטורקי בדמשק. לאחר מלחמת העולם הראשונה שב להתגורר שוב בבית המשפחה בחדרה, עד שבראשית שנות העשרים התמנה לרופא בהמות אזורי בממשלת המנדט ועבר לחיפה, שם בנה את ביתו.


מפי בנו לולו:

הזיכרון הראשון שנחרט במוחי הוא משנת 1917, בשלהי מלחמת העולם הראשונה. משפחתנו התגוררה אז בדמשק בתוקף תפקידו של אבי. זוכר אני בית גדול בן קומותיים מוקף גינת פרחים וירק, וכן את שלושת המשרתים הארמנים, בייחוד את ארטין. ארטין בנה לי עגלה קטנה בסדנת בית האורוות, במקום בו היו מתקינים את פרסות הסוסים. הייתה זו תקופת זוהר בחיי. חיינו אז בדמשק ברווחה יחסית, כיאות למשפחת קצין "טורקי" גבוה, אשר משרתים אותו אנשים פחותים בעיני הטורקים כמו ארמנים או כורדים.

זוכר אני גם ביקורים בכלא דמשק. לקראת סוף שלטון הטורקים באזור, נאסר אבי באשמת ריגול לטובת צרפת ואנגליה. הייתה זו תקופת נילי ושרה אהרונסון. אמי, אחותי ואנוכי היינו מבקרים את אבא בכלא (אחי הצעיר בנימין, טרם נולד) ומביאים אתנו מצרכים שונים. אח לצרה בכלא היה גם ד"ר טיכו, רופא העיניים המפורסם. אותו אינני זוכר, אך אשתו זכורה לי היטב בזכות חתיכת שוקולד .באחת הפעמים שבקרנו בדירתה, אמי, אחותי ואנוכי, כבדה היא אותי בשוקולד - החתיכה הראשונה בחיי. מאז קראתי לו "השחור" ואני אוהב את השחור הזה עד היום. לקראת סוף המלחמה שוחרר אבא מהכלא על ידי הטורקים מחוסר הוכחות, והוחזר לתפקידו.

אבא לא היה רק רופא בהמות. גם אותי הציל הוא ממוות, כאשר לקראת סוף השלטון הטורקי בדמשק חליתי במלריה. הרופאים שם לא ידעו לאתר את המחלה. אני זוכר שאבא בדק את דמי במיקרוסקופ שלו, וזיהה את המחלה. זריקות הכינין הצילו אותי, אם כי אינני יודע איזו טובה צמחה לאנושות מכך...

זוכר אני היטב את הנסיעה מדמשק חזרה לארץ בתום השרות. אבא ארגן דליז'נס ישן עם שני סוסים באופן כלשהו, ועליו חזרנו ארצה. בדרך נשבר גלגל ואנו כמעט התהפכנו. תושיית אבא עמדה לו. הוא מצא גלגל מתותח הרוס בתוך שיירי המלחמה שהיו פזורים בצדי הדרך, והחליפו בזה שנשבר.

החלה תקופת חדרה המשותפת למשפחות יעקב ויצחק. שתי המשפחות גרו בבית שבנו סבא אריה לייב ומלכה. הייתה זאת תקופת הזוהר לבן ובנות האחים יעקב ויצחק סמסונוב. מלכה ופנינה ,הגדולות, הלכו לבית הספר. אופירה ואנכי, הקטנים, הלכנו לגן שמצדו השני של הרחוב. חדר הכניסה הגדול עם תקרת העץ שימש כחדר אוכל וכחדר משחקים לילדים שהתרוצצו סביב שולחן האוכל הגדול במרכז החדר. בסוכות הפך החדר הזה לסוכה מפוארת, לאחר שהועתקו מספר רעפים מן הגג.

ימי חדרה הטובים הסתיימו כאשר עברנו לחיפה בתוקף תפקידו החדש של אבא. בתחילת שנות העשרים התקבל אבא כרופא בהמות אזורי בממשלת המנדט והתחילה תקופה חדשה בחיינו.

כל היהודים שגרו במפוזר בחיפה החליטו לעבור לשכונות יהודיות, כמו שעשו יהודי יפו שעברו לבית-וגן, היא תל-אביב. בתקופה ההיא - 1923 - נוסדו השכונות נוה-שאנן ובת-גלים. אבא ביחד עם המורה הדגול, פנחס כהן, ועוד יהודים טובים כמו יעקב כספי, אהרון רוזנפלד וויקטור כהן היו ממייסדי בת- גלים.

אבא הצליח מאד בעבודתו וזכה להערכה רבה הן מצד האדמיניסטרציה הבריטית והן מצד חקלאי מושבות השרון והגליל. אבא היה קפדן ובעל חוש צדק מפותח ביותר. הוא ראה והרגיש את חוסר הצדק מצד האנגלים כלפי הישוב היהודי, והחל לשנוא את הממשל האנגלי כבר מתחילת תקופת הרברט סמואל.

אבא היה איש חברה מצוין ועניין את הנוכחים הן בשיחה והן בנגינה על אוקורדיון. הוא הלחין אפילו מספר מרשים. הוא היה נואם מצוין ואהב להביע את דעותיו בפני קהל. בכל מוסד או חברה היה מטפס תמיד לפסגה. במסדר ”הבונים החופשיים” הגיע כמובן לראשותו. הטכסיות שבפגישות המסדר קסמה לו, ופגישות חודשיות אלו היו בידורו היחיד. אמא מצדה הצטיינה כעקרת בית ומארחת חביבה וביתנו היה תמיד מלא באורחים. בסוף ימיו סבל אבא מהפרעות אורגניות שונות. הורי נסעו לצרפת כדי לטפל בהן בשנת 1939 ובחזרם משם הופתעו על ידי פריצת מלחמת העולם השניה, בהיותם באונייה בלב ים ליד מלטה. הם שהו באנייתם המצרית בנמל מלטה בעת התקפות האוויר הקלות של האיטלקים. הם ניצלו בנס והגיעו בשלום ארצה.

אבא נפטר אחר מחלתו הקשה בביה"ח הדסה על הר הצופים בירושלים בשנת 1944, בגיל 62. על פי רצונו נקבר בחדרה. אמא הגיעה לשיבה טובה, וזכתה להנות מנכדים ונינים. היא נפטרה בסוף 1973 ונקברה לפי רצונה בזיכרון יעקב.



לעץ המשפחה של יצחק

חזור: יעקב סמסונוב