אריה לייב סמסונוב

אריה לייב ומלכה סמסונוב
אריה לייב ומלכה סמסונוב


כשהתיישב בחדרה עסק סבא בחקלאות יחד עם בניו, והיה פעיל גם בחיים הציבוריים. הוא היה חבר בוועד הראשון של המושבה ותמיד היה מוכן להגיש עזרה היכן שנדרש.
כותב על סבא משה סמילנסקי, שהיה פועל בחדרה ממש בימיה הראשונים:
"אדם פקח ,מלא כח חיוני מאין כמוהו ,עמד בכל הניסיונות הקשים של המושבה ותמיד צחק לקדחת.סגולה הייתה בידו לקדחת, בדוקה ומנוסה ,ושמה – שמחה".
היה אומר סבא: "העצב והיאוש חברים נאמנים הם לקדחת ולמוות".
סבא ידע תמיד להיות שמח וטוב לב.הוא זכה לטעום כף נחת מחדרה, אולם עד לימיה הטובים,ימי הפריחה,לא הגיע.
ועוד נאמר בשבחו:" ירא שמים,שקדן בעבודה,אהוב על הבריות,פקח,איש עצה טובה לדורשיו ובעל מזג טוב". והנה ספור שמלמד עד כמה נשמרה הדת בדקדקנות ובאדיקות על ידי סבא (ואחרים):
נחמן לובין , הבן הצעיר, עשה את דרכו לחדרה לאחר שנשלח לפתח תקווה לאסוף את חפציהם של בני משפחתו. אחרי מות טובה, אחותו, מן הקדחת, העתיקו בני משפחתו את מושבם לפתח תקווה לימות סוף הקיץ, בשל הקדחת המשתוללת בחדרה. עם תחילת הגשמים שבו לחדרה בעוד חפציהם נותרו בפתח תקווה. על נחמן הוטלה המשימה להחזיר את כל חפצי הבית והרהיטים לחדרה. מכל ימות השבוע בחר נחמן דווקא את יום השישי , אך את החמור והגמל שנשכרו לצורך כך, לא עניינה השבת המתקרבת. הדרך התארכה והם התנהלו בקושי, ומשהגיעו עד גבולות המושבה שקעה כבר השמש. נחמן עשה את הדרך אל תוך המושבה ברגל, אך לרוע מזלו הוא עבר על פני בית הכנסת בדיוק כשיצאו המתפללים וראוהו בקלקלתו.למחרת בבקר, כשהגיע לבית הכנסת כמנהגו מידי שבת, עלה סבא על הבמה לפני קריאת התורה, דפק על השולחן והכריז: "הנה בנו הצעיר של לובין נחמן, חלל את קדושת השבת. על כן אני כגבאי שולל מאתו את הזכות לעלות לתורה ככוהן, למען ישמעו וייראו !"
סבא נפטר בן שבעים בשנת תרס"ט-1909. אחרי פטירתו המשיכה סבתא מלכה להתגורר בביתם עם הבן יעקב, שהיה עדין רווק. סבתא שמרה על הקשר בין האחים, ואת החגים היו עורכים בביתה, כשכולם נאספים שם. האחים היו בעלי חוש הומור ובמפגשים נהנו כולם מצחוק בריא ושמחה רבה.
סבתא מלכה נפטרה בגיל שבעים ושמונה,שש עשרה שנה אחרי סבא, בשנת תרפ"ה –1925.


חזור: ימים ראשונים בחדרה וימים מאוחרים יותר הבא: נחום סמסונוב