אהרון סמסונוב


הבן הרביעי אהרון היה כבן אחת עשרה כשהגיע לחדרה. הוא למד ב"חדר" שבחאן, וכשהתבגר יצא לעבוד במשק של הוריו. הוא נשאר לגור בחדרה והיה פעיל בחיים הציבוריים בה. הוא היה חבר באין ספור ארגונים ומוסדות. שנים רבות היה חבר ועד המושבה, שרת כיו"ר "חברת החקלאי" ו "הסתדרות החקלאים בחדרה". היה חבר מרכז "התאחדות האיכרים" בישראל ולמעלה מעשר שנים היה חבר במועצה של "הבנק המרכזי למוסדות שיתופיים בע"מ".

אהרון היה בין קבוצה של חדרתים צעירים שנאסרו על ידי השלטונות הטורקיים באשמת בגידה. עלילה שפלה העליל עליהם השייח אבו הנטש מהכפר קאקון, על פיה היהודים באים במשא ומתן עם האויב האנגלי, מאותתים לו משפת הים, מוכרים לו תבואה, קונים לו חיטים ובעגלות מובילים שקי תבואה בלילה אל הים. הפרשה הסתיימה בכי טוב, אך ימים קשים עברו על המושבה עד שהוסר החשד.

אהרון וידידו הטוב, צבי בוטקובסקי, היו כלואים גם בכלא עכו מספר חדשים בשל אשמה שטפלו עלייהם. תודות למאמציו ולהשתדלויותיו של אחיו המוכתר, יעקב, הם שוחררו בלי שהועמדו לדין. יעקב השתמש בשיטה שפעלה כל כך טוב אצל הטורקים: את הגרמפון ואוסף התקליטים אותם קבל מהאח יצחק בשובו מצרפת (ושהיו היחידים בחדרה) נתן "מתנה" לאותו אדם שהיה בסמכותו לסייע לו בשחרור אחיו אהרון.

אסתר (לבית לובין), אשתו הראשונה של אהרון, נפטרה מקדחת כאשר הבן אריה היה כבן שנתיים. הוא נישא בשנית לזינה ונולדו להם עוד ארבעה ילדים: תמר, רות, רמה (שתיבדה לחיים ארוכים) ואורי.


ספר עליו בנו אריה:

זוכר אני כי לכל שאלה ובעיה שהבאת בפני אבא, היה הוא מאזין, מקשיב ושותק, ומסתכל עליך בעיניו החייכניות. לכשסיימת היה משיב על פי רב בספור קצר או בדיחה בעינייני דיומא, אשר ענו בעקיפין וישירות לנושא. דמותו של אבא מצטיירת בעיני כאיש נבון וחכם.


מספרת הבת רמה על ביתם:

הבית הקטן שלנו היה קטן מבחוץ אך רחב וגדול מבפנים. בבית רחשו תמיד קולות שלנו הילדים, של אמא ואבא והאורחים, והכל בנעימות. האמהות היו תמיד בבית ותמיד עסוקות. מקררים לא היו וגם לא מכונות כביסה וכל יתר האביזרים שמקלים על חיי היום יום. היה צורך לבשל בכל יום אוכל טרי, מכיוון שלא היה היכן לשמור אוכל מבושל. אמא שלנו קבעה את מנהגי הבית. היא שמרה על כשרות כמובן, וכל החגים נחוגו לפי המסורת. שמירת מנהגי השבת והחגים נתנו צבע לחיים. ילדי השכנים היו מגיעים אלינו אחר הארוחה, כששמעו אותנו שרים שירי שבת או חג. "אצל סמסונוב שמח" היו אומרים והצטרפו אלינו. בתי מלון לא היו, כך שתמיד היו אצלנו אורחים. ליד שולחננו נמצא תמיד מקום לכולם, ובמיוחד בחגים. אבא היה אוסף בבית הכנסת את הצעירים הבודדים שהגיעו ארצה, ומזמינם אלינו, אל שולחנה של אמא שלנו. אמא הייתה גבוהה ויפה, בעלת עיניים כחולות כהות ומקסימות. תמיד נתנה ודאגה, דבר לא היה קשה לה, ובלבד שכולם יהיו שבעי רצון. בלילות ישבה ותפרה ורקמה לכולנו שמלות וחולצות בטוב טעם. אמא הגיעה לחדרה מלנינגרד, עיר גדולה ויפה, והייתה רגילה ללבוש וצורת חיים שונים. הניקיון, הסדר והיופי כמו גם המפות המבהיקות בלובנן היו חשובים לה ביותר. אבא כמובן נהנה ממנהגיה ומחולצותיו המגוהצות תמיד. לאבא לא נותר הרבה מדי זמן לבלות אתנו. החקלאות בה היה מעורב והעסקנות הציבורית גזלו הרבה מזמנו, אך זכורים לי ערבים קסומים על המרפסת שלנו במחיצתו. אבא היה מספר לנו סיפורים. תמיד מספורי המקרא, ולפעמים על ימיה הראשונים של חדרה. אנחנו ישבנו מסביבו, שותים בצמא את דבריו וכמובן גם שרים. אבא היה מלווה אותנו בקולו הנמוך, ואמא בקולה הגבוה והמיוחד. שרנו בכמה קולות, וזה היה עונג אמיתי. אבא הצטיין בחוש הומור וידע לשעשע אותנו ולשטות בנו. הוא צחק איתנו, אך צחוקו היה שקט כאילו הבליע אותו.

לאמא כאב שאיננו מקבלים חינוך מוסיקלי. במאמץ הצליחה לקנות את הפסנתר הישן של דוד יצחק. לאחר שניקו אותו וכוונו אותו צלילו שב להיות יפה. אמא סובבה בין בתי ידידים שחשבה שיהיו מעונינים גם הם בחינוך מוסיקלי לילדיהם. כך אספה היא מספיק תלמידים כדי להעסיק מורה לפסנתר. פעם בשבוע היה מגיע פסנתרן לנגן בריאנוע, מנסה להתאים מנגינות לסרט, בהצלחה מפוקפקת בדרך כלל. הוא היה זה שלמחרת לימד אותנו פסנתר. ניגנו יום יום, אך לא בשבת. בשבת , לעומת זאת, טיילנו, קראנו ושחקנו במשחקים, שאת רובם אנחנו המצאנו כיד הדמיון הטובה עלינו.

מידי שבת אחר הצהרים הגיעו לביתנו הדוד נחום והדוד יוסף, שגם אכל אצלנו יום יום כי היה רווק כל ימיו. גם חברים של אחי הגדול ואחיותיי נהגו לבקר, וכולם שתו תה ושוחחו. הכוסות הבריקו על המפה המבהיקה, העוגות של אמא הפיצו ריח טוב, והאווירה הייתה נינוחה. כך הסתיים שבוע והתחיל שבוע חדש. זכור לי מקרה שקרה בחג סוכות אחד, לא נעים הפעם: אבא פיקח על יערות פיק"א בחדרה וסביבתה. ביער עבדה קבוצה של צעירים וצעירות יהודיים וגם שומר ערבי. השומר היה גבוה מאד, שחור מאד ממש כמו בגדיו השחורים, ועביה צבעונית קשטה אותם. בחגורתו הייתה שברייה מבריקה. הוא הגיע לסוכה שלנו, ואנו הילדים יצאנו לסוכה, מסוקרנים מדמותו של הענק השומר. לאבא ולשומר היה ויכוח בענייני עבודה. לא הבנו הכל במדויק, אך ממה שכן הבנו התחושה היתה לא נעימה. ופתאום, אבא שהיה נמוך מן השומר, נתן ממש קפיצה לגובה וסטר לשומר על לחיו. השומר השתתק, אמר לאבא משהו בשקט רב, ברך לשלום והלך. נשארנו המומים. שאלנו את אבא מה קרה, וכיצד לא פחד לסטור לענק השחור בעל השברייה. אבא הסביר שאכן אין זה ממנהגו לסטור למשהו, אך השומר התחצף מאד, ואם אבא לא היה מעמידו מיד במקומו, ומוכיח לו מי האחראי על היערות, הרי שאבא היה מאבד את כבודו ושליטתו על השומר.
מהורינו למדנו מהם נחישות, אומץ לב, מסירות וטוב לב, ואהבה גדולה לחדרה.



לעץ המשפחה של אהרון סמסונוב

חזור: זלמן סמסונוב הבא: יעקב סמסונוב